| זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל גַּלִּי. יַלְדָּה בְּכִתָּה דָּלֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׁלוֹשׁ חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת, כֶּלֶב בְּשֵׁם שׁוֹקוֹ וְאֹסֶף עֲנָק שֶׁל כָּרִיּוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא מַרְגִּישָׁה בַּת מַזָּל עִם כָּל אֵלֶּה, אֲבָל דַּוְקָא בְּחֻפְשַׁת הַפֶּסַח פִּתְאוֹם הִכָּה בָּהּ כָּל מָה שֶׁאֵין לָהּ.
מִבְצָע מְשֻׁתָּף שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אִמָּהּ הָפַךְ אֶת הַחֻפְשָׁה הַזּוֹ לְבִלְתִּי נִשְׁכַּחַת. הִיא לֹא כָּלְלָה טִיּוּל בְּנַחַל בֶּצֶת אוֹ בִּקּוּר בְּחוֹף הַיָּם, אֲבָל הִיא שִׁנְּתָה אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל גַּלִּי וְשֶׁל כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ. |