עד שrת וּמלִים שעָזבתִי או לא השלמְתִּי. או אלִי הָי וְנִמְצא
בְּשִירִים וְלִי רק נִדְמה שלא. הַחבִילת תִשָאַרְנָה סְגרת.
וּלְאַחַר שָאמסְרן, מי ידע מָתִי וּמִי יִפְתַּח אתן.

הגלגל הגדול, 1985

'חרסים' נלקט מתוך הארכיון של אבות ישורון שמסר בשעתו למכון "גנזים". קטעי שירים, פתקים, מכתבים ומחשבות מן השנים 1991-1932, כולם טיוטות שנותרו בניירותיו ולא נכנסו לספריו. יש לראות בהן חלק בלתי נפרד מגוף עבודתו. הן מאירות באור בהיר את המנגנון הנפשי שלו, ממחישים עד במה לא היה שום חיץ בין האדם הכותב לאדם החי. השירה היתה נשימה ספונטנית. היא עומדת על קצה הלשון, ויותר מכל פעולה לשונית היא פעולה של חיים, גם באשר המוות הוא הנושא שלה.