הַכֹּל הִתְחִיל בֹּקֶר אֶחָד כְּשֶׁאַלּוֹנָה שָׁאֲלָה, "אִמָּא, תַּגִּידִי, אַתְּ הִכַּרְתְּ אֶת הָאָדָם הַקַּדְמוֹן?" הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת מוֹצִיאָה אֶת הַשְּׁתַּיִם, יַלְדָּה הַרְפַּתְקָנִית וְאִמָּא מְנֻמְנֶמֶת, לְמַסַּע הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁהוּא גַּם מַסָּע בַּזְּמַן אֶל הַמְּקוֹמוֹת הַשּׁוֹנִים שֶׁבָּהֶם חָיוּ הַקַּדְמוֹנִים. בַּדֶּרֶךְ הֵן מְגַלּוֹת מִי הִמְצִיא אֶת הַחֲנִית וְלָמָּה (בִּשְׁבִיל לְגָרֵד בַּגַּב?), מִי גִּלָּה אֶת הָאֵשׁ וְלָמָּה (כְּדֵי לְהַפְחִיד דֻּבִּים?), מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין נֵאַנְדֶּרְטָלִים, אֵרֶקְטוּסִים וְקַקְטוּסִים, וּמִיהוּ הַקַּדְמוֹן הֲכִי נָבוֹן, שֶׁהִמְצִיא אֶת הַהַמְצָאָה הַחֲשׁוּבָה מִכֻּלָּן.