לְסַבָּא שֶׁל יוֹתָם יֵשׁ אֶת הַשָּׂפָם הֲכִי אָרֹךְ, הַצְּחוֹק הֲכִי מִתְגַּלְגֵּל וְהַסִּפּוּרִים הֲכִי מְעַנְיְנִים.

רַק שֶׁקָּשֶׁה לָדַעַת מָתַי הוּא מְסַפֵּר אֱמֶת, וּמָתַי הוּא קְצָת מַגְזִים.

נַגִּיד, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבַּלַּיְלָה שֶׁל קוּם הַמְּדִינָה סַבָּא הָיָה בְּרַפְסוֹדָה בְּלֵב יָם?

וְשֶׁהִיא הִתְנַתְּקָה וְכִמְעַט סָחֲפָה אֶת סַבָּא עַד סוֹף הָעוֹלָם?

וְשֶׁהַשָּׂפָם שֶׁל סַבָּא — שֶׁהָיָה אָז בֶּן שֶׁבַע — קָשַׁר אֶת הָרַפְסוֹדָה לַסְּפִינָה וְהִצִּיל אֶת כֻּלָּם?

יוֹתָם לֹא בָּטוּחַ.

אָז מָה בֶּאֱמֶת־בֶּאֱמֶת קָרָה לְסַבָּא שֶׁל יוֹתָם?
 

הַסּוֹפֶרֶת אוֹרְנָה לַנְדָאוּ וְהַהִיסְטוֹרְיוֹנִית נוּרִית כֹּהֵן חָבְרוּ כְּדֵי לְסַפֵּר לִילָדִים אֶת סִפּוּרָם הָאֲמִתִּי שֶׁל יַלְדֵי קִבּוּץ חֲנִיתָה, הַצְּפוֹנִי וְהַמְּבוֹדָד, בְּמַהֲלַךְ מִלְחֶמֶת הָעַצְמָאוּת.

הַמְּאַיֶּרֶת מִיכַל דִיבּוּאָה, בַּת קִבּוּץ חֲנִיתָה, אִיְּרָה בְּמִגְזְרוֹת נְיָר אֶת הַסִּפּוּר הַמְּרַתֵּק, שֶׁהִיא עַצְמָהּ גָּדְלָה עָלָיו.