קֶנְגּוּרוּ תּוֹם בָּרְחָה מִגַּן גּוּרוּ כְּדֵי לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה, וְחָזְרָה לַגַּן כְּמַדְרִיכַת מְבַקְּרִים. אַתֶּם וַדַּאי חוֹשְׁבִים שֶׁהָיוּ לָהּ חַיִּים שִׁגְרָתִיִּים וּשְׁלֵוִים. בֶּאֱמֶת, מָה כְּבָר יָכוֹל לִקְרוֹת בְּחַיִּים שֶׁל מַדְרִיכַת מְבַקְּרִים? אֲבָל כָּל מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת קֶנְגּוּרוּ תּוֹם יוֹדֵעַ שֶׁהַרְפַּתְקָאוֹת פָּשׁוּט נִדְבָּקוֹת אֵלֶיהָ, וְכָךְ קָרָה גַּם הַפַּעַם: הַחַיִּים שֶׁלָּהּ הָיוּ מְלֵאֵי הַרְפַּתְקָאוֹת, וְלֹא רַק בְּגַן גּוּרוּ אֶלָּא גַּם מִחוּץ לַגַּן וַאֲפִלּוּ מִחוּץ לָאָרֶץ. לֹא תַּאֲמִינוּ כַּאֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ לְאָן הִיא הִגִּיעָה.

אֲנִי לִוִּיתִי אוֹתָהּ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ וְכָתַבְתִּי בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁלִּי כָּל מָה שֶׁקָּרָה לָהּ. עַכְשָׁו הֶחְלַטְתִּי לְפַרְסֵם אֶת הַדְּבָרִים כְּסֵפֶר. לֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁהֵם מַמָּשׁ מְעַנְיְנִים, אֶלָּא גַּם מִשּׁוּם שֶׁאַתֶּם, יְלָדִים יְקָרִים, תּוּכְלוּ לִלְמֹד מֵהֶם הַרְבֵּה דְּבָרִים חֲשׁוּבִים שֶׁיַּעַזְרוּ לָכֶם בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים.

דָּבָר אֶחָד אֲנִי יָכוֹל לְגַלּוֹת לָכֶם כְּבָר עַכְשָׁו. לְקֶנְגּוּרוּ תּוֹם הָיָה חֲלוֹם. אָמְנָם לְכָל אֶחָד יֵשׁ חֲלוֹמוֹת, אֲבָל הַחֲלוֹם שֶׁלָּהּ הָיָה מְיֻחָד וְגָדוֹל. הַאִם הִיא תַּצְלִיחַ לְהַגְשִׁים אוֹתוֹ? אֶת הַתְּשׁוּבָה תּוּכְלוּ לִקְרֹא בַּסֵּפֶר הַזֶּה.

אֲנִי מְאַחֵל לָכֶם קְרִיאָה מְעַנְיֶנֶת וּמְאַתְגֶּרֶת.

בְּאַהֲבָה, יִצְחָק זָמִיר

פְּרוֹפֶסוֹר יִצְחָק זָמִיר שִׁמֵּשׁ הַיּוֹעֵץ הַמִּשְׁפָּטִי לַמֶּמְשָׁלָה וְהָיָה שׁוֹפֵט בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן. זֶהוּ סִפְרוֹ הַשְּׁלִישִׁי לִילָדִים וְהָאַחֲרוֹן בְּסִדְרַת קֶנְגּוּרוּ תּוֹם – אַחֲרֵי “לְשַׁחְרֵר אֶת קֶנְגּוּרוּ תּוֹם” וּ”לְאָן נֶעֶלְמָה קֶנְגּוּרוּ תּוֹם?” – שֶׁזָּכְתָה לְהַצְלָחָה רַבָּה.