הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת הָאֲחֵרִים לָעֲגוּ לָהּ כִּי הָיְתָה שׁוֹנָה מֵהֶם.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁבָּרְחָה אֶל הַיַּעַר, הִיא פָּגְשָׁה שָׁם עֵץ שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא רָאֲתָה מֵעוֹלָם.

הַשָּׁרָשִׁים שֶׁלּוֹ הָיוּ מְעֻקָּלִים, הַגֶּזַע הָיָה מְלֻפָּף סְבִיב עַצְמוֹ,

וְהָעֲנָפִים הִסְתַּלְסְלוּ לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם.

הָעֵץ הַמְּפֻתָּל וְהַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה גִּלּוּ יַחַד שֶׁלִּהְיוֹת מְיֻחָד זֶה דַּוְקָא מַשֶּׁהוּ שֶׁרָאוּי לְהִתְגָּאוֹת בּוֹ.

הָעֵץ הַמְּפֻתָּל הוּא סִפּוּר מְעוֹרֵר הַשְׁרָאָה עַל יִחוּדִיּוּת וַחֲבֵרוּת, שֶׁיְּדַבֵּר אֶל לִבָּם שֶׁל קוֹרְאִים בְּנֵי כָּל הַגִּילִים.