| בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט, מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה,
רֹאשׁ מֵצִיץ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה. עוֹמֶר מוֹשִׁיט יָדַיִם, פּוֹקֵחַ עֵינַיִם, וַיְהִי אוֹר. טוֹב? טוֹב! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר יוֹם אֶחָד. "בֹּקֶר טוֹב עוֹלָם", סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים שֶׁל נוֹיָה שַׂגִּיב, מְסַפֵּר אֶת סִפּוּר הַבְּרִיאָה הַגָּדוֹל שֶׁל בְּרֵאשִׁית יָד בְּיָד עִם סִפּוּרוֹ שֶׁל עוֹמֶר הַקָּטָן, שֶׁעוֹשֶׂה אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים בָּעוֹלָם. אֶל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַבְּרִיאָה שֶׁל עוֹמֶר מִתְלַוִּים אִמָּא שֶׁלּוֹ וְאָחִיו הַגָּדוֹל, שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ עַל חשֶׁךְ וְאוֹר, עַל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּמְגַלִּים מֵחָדָשׁ מִבַּעַד לְעֵינָיו כַּמָּה יָפֶה הוּא הָעוֹלָם. |
