אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכוֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן.

לַעֲדִי אֲחוֹתִי נִשְׁבְּרָה שֵׁן חָלָב. עֲדִי הִתְעַקְּשָׁה לְתַקֵּן אוֹתָהּ: פֵיַת הַשִּׁנַּיִם לֹא תִּרְצֶה לָקַחַת שֵׁן שְׁבוּרָה, הִיא אָמְרָה. וַעֲדִי לֹא רָצְתָה לְוַתֵּר עַל הַבִּקּוּר שֶׁל פֵיַת הַשִּׁנַּיִם, וּבְעִקָּר לֹא עַל הַמַּתָּנָה שֶׁלָּהּ.

אֲבָל אֵיךְ עֲדִי תּוּכַל לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַגּוּף שֶׁל עַצְמָהּ? וְאֵיךְ קָרָה שֶׁפִּתְאוֹם מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּתוֹךְ תָּא כֶּלֶא עִם יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲסִירִים? וּמִי הִיא הַשּׁוֹלֶטֶת בַּמַּמְלָכָה שֶׁהָיִינוּ בָּהּ? הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה שֶׁלָּנוּ, וְכָךְ תּוּכְלוּ גַּם לְגַלּוֹת: הַאִם יֵשׁ בִּכְלָל פֵיַת שִׁנַּיִם?

בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה.