"אני מדבר אל הקירות", אומר לאקאן. פירושו של דבר: "לא אליכם, ולא לאחר הגדול, אני מדבר לבד. זה בדיוק מה שמעורר בכם עניין. הפירוש בצדכם".

הקירות הם של קפלת סנט-אן. לאקאן פוגש שם את ימי נעוריו כמתמחה בפסיכיאטריה. הוא משתעשע, מאלתר, נותן לעצמו דרור. כוונתו לעורר פולמוס: הטובים בתלמידיו, שהלכו שבי אחר הדעה שהאנליזה מרוקנת כל ידע קודם, נשאו את הדגל של אי-הידע ששאלו מבטאיי.

לא, אומר לאקאן, הפסיכואנליזה נובעת מידע מונח, הידע של הלא-מודע. לידע הזה ניגשים בדרך של האמת (האנליזנט מתאמץ לומר ללא סינון כל מה שעולה בדעתו), והיא מוליכה להתענגות (האנליטיקאי מפרש את האמירות של האנליזנט במונחים של ליבידו).

מנגד, שתי דרכים אחרות מהוות מכשול: הבורות (להתמסר אליה בתשוקה הרי זה תמיד לחזק את הידע הממוסד), והשררה (תשוקת השררה סותמת את מה שמעשה הכשל חושף). הפסיכואנליזה מלמדת על מעלותיו של חוסר האונים: הוא, לכל הפחות, מכבד את הממשי.

***

זהו שיעור חוכמה לתקופתנו, שרואה כיצד הביורוקרטיה הולכת יד ביד עם המדע, בחולמה לשנות את האדם, את מה שהכי שמור בו – באמצעות תעמולה, מניפולציה ישירה של המוח, ביוטכנולוגיה ואף באמצעות הנדסה חברתית (social engineering). זה בוודאי לא היה טוב בעבר, אבל מחר זה יכול להיות גרוע מכך."