כל אחת משלוש ההרצאות שנאספו בספר מהי הוראתי ("מקום, מקור וסוף הוראתי", "הוראתי, טבעה ותכליותיה", "ובכן, יהא זה ששמעתם את לאקאן" [1967]) היא פעולת קומנדו. לאקאן צונח כאן בפני קהלים ארעיים. יש לו שעה כדי לומר להם מיהו ומה הוא עושה. הוא ממחיש להם את הניגוד הבא.

1. הלא-מודע מקובל, הוא אינו מרשים עוד איש, אך אין זה אלא בהשפעתה של תעמולה; הפסיכואנליזה, התרגלו אליה, אך כמו אל אופנוּת תרפויטית, המוגשת ב"סיסמאות" המחזירות אותה אל הכבר-מוכר.

2. עם זאת, הפסיכואנליזה מפגישה עם התנסות שאין כמוה. הלא-מודע הפרוידיאני הוא חידוש ללא תקדים. העובדות המתגלות כך אינן ניתנות להטמעה בתוך ודאויות של השכל הישר, כמו גם בתוך ההנחות המוקדמות של הפילוסופיה. כשמתייחסים אליהן ברצינות, הן דורשות לחשוב הכול מחדש. יצא כך (אנקדוטות) שלאקאן עצמו נרתם לכך.

שיטתו של לאקאן היא להתחיל ממה שכולם מכירים. ואז, בחוסר רגישות, בערמומיות, כלאחר יד, הוא שולף בזה אחר זה מושגים מפתיעים: מחשבה שאינה חושבת את עצמה; לא-מודע שהוא שפה; שפה שהיא "על המוח, כמו עכביש"; מיניות ש"עושה חור בָּאמת"; אחר שבו אמת זו חנכת; איווי הנובע ממנו ואינו נחלץ ממנו אלא במחיר של אובדן, תמיד; והרעיון שהפרדוקסים הללו נתונים ללוגיקה מובחנת ממה שמכונה "הנפשיות".