סוֹף סוֹף הִגִּיעַ הַתּוֹר שֶׁל חַלַא. הִיא הִתְכַּוְּנָה לְהַגִּיד לַמּוֹכֵר מָה הִיא צְרִיכָה, אֲבָל אָז רָאֲתָה אֶת בֶּן דּוֹדָהּ סַמִיר הָאַנְטִיפַּת עוֹבֵר אֶת הַתּוֹר, וּבְלִי שֶׁאֲפִלּוּ יִסְתַּכֵּל לְעֶבְרָהּ מְבַקֵּשׁ בְּקוֹל רָם וּבָרוּר לֶחֶם וּמִיץ תַּפּוּזִים.

חַלַא רוֹצָה לַעֲזֹר בַּבַּיִת. יַחַד עִם הוֹרֶיהָ הִיא מַחְלִיטָה שֶׁתַּתְחִיל לִקְנוֹת בַּמַּכֹּלֶת. אֲבָל בַּמַּכֹּלֶת הִיא מְגַלָּה שֶׁכֻּלָּם גּוֹנְבִים לָהּ אֶת הַתּוֹר. חַלַא לֹא מוּכָנָה לִשְׁתֹּק. אֵיךְ הִיא תִּגְרֹם לַמְּבֻגָּרִים לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ?

אַל תִּגְנְבוּ לִי אֶת הַתּוֹר רוֹאֶה אוֹר בְּמִסְגֶּרֶת הַסִּדְרָה מַתְחִילִים לִקְרֹא. אֶפְשָׁר לְהַקְרִיא אוֹתוֹ, אוֹ לִקְרֹא אוֹתוֹ יַחַד, וְיַלְדֵי כִּתָּה א’ אוֹ ב’ אוּלַי יִרְצוּ לִקְרֹא אוֹתוֹ לְבַד. 

עוֹדֶה בִּשַׁארַאת הוּא סוֹפֵר וּפּוּבְּלִיצִיסְט, תּוֹשַׁב כְּפַר יָפִיעַ. אַל תִּגְנְבוּ לִי אֶת הַתּוֹר הוּא סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים.

בַּתְיָה קוֹלְטוֹן הִיא מְאַיֶּרֶת עֲטוּרַת פְּרָסִים, תּוֹשֶׁבֶת תֵּל אָבִיב