עֶרֶב אֶחָד הִתְקַבְּצוּ הַחַיּוֹת בְּנִיחוּתָא לְשִׂיחַת חֲבֵרִים עַל הָא וְעַל דָּא. חִימוֹ הַחֲמוֹר נֶאֱנַח בְּקוֹל וְאָמַר: "אֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת קוֹל הַנְּעִירָה! כַּמָּה נִפְלָאָה קְרִיאָתוֹ שֶׁל קוּרִי הַתַּרְנְגוֹל! לְהִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר עִם קוֹל נִפְלָא, לְיוֹם שֶׁל שִׁיר וְשִׂמְחָה!" וּבִרְגָעִים אֵלֶּה מַמָּשׁ, טִיטִי הַמְּכַשֵּׁפָה עָפָה מֵעַל הַחַוָּה, רְכוּבָה עַל מַטְאֲטֵא גָּדוֹל, מַאֲזִינָה לְשִׂיחַת הַחַיּוֹת, מְגָרֶדֶת בְּרֹאשָׁהּ וְצוֹחֶקֶת בִּצְחוֹק עַרְמוּמִי וּזְדוֹנִי. "חָה חָה חָה"... לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ לֹא מַעֲרִיכִים מַסְפִּיק אֶת עַצְמֵנוּ וְאֶת הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ. כְּשֶׁהֵם נֶעֱלָמִים אוֹ נִלְקָחִים מֵאִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים לְהָבִין אֶת עֶרְכָּם וַחֲשִׁיבוּתָם. מְהוּמָה בַּחָוָּה מַצִּיג אֶת סִפּוּרָן שֶׁל הַחַיוֹת בַּחָוָּה, עַל תְּחוּשַׁת אִי שְׂבִיעוּת רָצוֹן מֵעַצְמָן. הִתְמוֹדְדוּת עִם קִנְאָה וְדִמּוּי עַצְמִי נָמוּךְ