| בֹּקֶר אֶחָד קָמָה לִילָךְ בַּת הֶחָמֵשׁ עִם שְׁאֵלָה מְעַנְיֶנֶת. הִיא שׁוֹאֶלֶת “מִי אֲנִי?”
לִילָךְ מַתְחִילָה לִשְׁאֹל אֶת הָאֲנָשִׁים סְבִיבָהּ, אֶת הוֹרֶיהָ, אֶת חֲבֵרֶיהָ לַגַּן, אֶת הַגַּנֶּנֶת וְאֶת כָּל מִי שֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת בְּדַרְכָּהּ… אַט, אַט לִילָךְ מְקַבֶּלֶת מַעֲנֶה לִשְׁאֵלָתָהּ וּבְסוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם הִיא מְגַלָּה… הַגִּלּוּי שֶׁל לִילָךְ מַתְאִים לִילָדִים וְגַם לַיֶּלֶד הַפְּנִימִי שֶׁבָּנוּ. אֵינֶנִּי אָדָם דָּתִי אוּלָם הַהַשְׁרָאָה לַסֵּפֶר הִגִּיעָה מִסִּפּוּר מֹשֶׁה וְהַסְּנֶה הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ. כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה הִבִּיט עַל הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר וְשָׁאַל אֶת אֱלוֹהִים “מִי אַתָּה?”אֱלוֹהִים הֵשִׁיב “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.”אֲנִי מִי שֶׁאֲנִי. מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת? |
