ספר קולי - "אני מלאלה" מאת מלאלה יוספזאי:
"ארץ המוצא שלי נבראה בחצות הליל. כשהייתי על סף המוות היה חצות היום".
כשהטאליבאן השתלטו על עמק סוואט בפקיסטאן, רק ילדה אחת פצתה פה. מלאלה יוספזאי סירבה לשתוק ולחמה על זכותה לחינוך.
ביום שלישי, 9 באוקטובר 2012 ,כשהיתה בת 15 ,היא כמעט שילמה את המחיר האולטימטיבי. היא נורתה בראשה על ידי הטאליבאן בשעה שחזרה בהסעה מבית הספר, ורק מעטים סברו שתינצל.
במקום זאת, החלמתה באורח נס של מלאלה הובילה אותה למסע יוצא דופן מעמק מרוחק בצפון פקיסטאן לניו יורק הגדולה. בגיל 16 היא הפכה לסמל עולמי למחאה שקטה והמועמדת הצעירה ביותר אי-פעם לפרס נובל לשלום.
אני מלאלה הוא סיפור יוצא דופן על משפחה שנעקרה על ידי הטרוריזם העולמי, על מאבק למען זכויות להשכלת בנות, על אבא דוגל בחינוך אשר עודד את בתו לכתוב ולפקוד את בית הספר, ועל הורים אמיצים שיש בלבם אהבה עזה לבתם בחברה שמאדירה בנים.
אני מלאלה יגרום לכם להאמין בכוחו של אדם אחד לחולל שינוי בעולם.
מלאלה יוספאזי הגיעה לתודעת הציבור בגיל 11 כאשר כתבה לבי.בי.סי אוּרדו על חייה בשלטון הטאליבאן בשם העט גוּל מקאי. לעתים קרובות היא דיברה על המאבק שניהלה משפחתה למען זכויות לחינוך בנות בקהילה שלה.
באוקטובר 2012 נורתה מלאלה בראשה על ידי הטאליבאן שעה שחזרה בהסעה מבית הספר. בדרך נס היא ניצלה ומאז ממשיכה את מסעה למען החינוך.
כהכרה באומץ שגילתה זכתה מלאלה ב – 2011 בפרס השלום הלאומי של פקיסטאן והיתה מועמדת לפרס השלום הבינלאומי לילדים באותה שנה. היא האדם הצעיר ביותר אי–פעם שהיה מועמד לפרס נובל לשלום, היתה אחת מארבעה מתמודדים לאיש השנה של כתב העת "טיים" וזכתה בכמה פרסים נוספים.
מלאלה ממשיכה ללחום למען גישה עולמית לחינוך באמצעות "קרן מלאלה", ארגון ללא מטרות רווח שמשקיע בתוכניות למען הקהילה ותומך בשואפים לחינוך בכל רחבי העולם
