“אומרים שאהבה כואבת. אומרים וצודקים. האם ניתנת לנו ההחלטה במי להתאהב, את מי לאהוב ואת מי לשנוא במהלך חיינו? האם אנחנו שולטים ברגשות שלנו או הרגשות שולטים בנו? אם הייתה לנו האפשרות לאהוב לפי השכל ולא לפי הלב האם היינו נפגעים פחות? אני חושבת שכן, אני רוצה להאמין שכן, אני רוצה להאמין שאהבה יכולה להביא גם אושר.”

בלילה הארור ההוא, בחדר חשוך במלון בתל אביב, הלב שלי נשבר לרסיסים והגוף שלי חולל על ידי מי שחשבתי שהוא אהבת חיי.

לא האמנתי שאצליח לאהוב שוב ובטח שלא להיות נאהבת, אבל אז הוא הגיע, הגבר שהבטיח לרפא את הפצעים ולאחות את השברים. זה שבעזרת האהבה שלו, החיבוק המגונן שלו והלב האוהב שלו לימד אותי להרים את הראש ולהילחם. זה שלימד אותי אחרי חיים שלמים של שנאה עצמית לאהוב קודם כול את עצמי.

גיא

“אם היא הייתה שמה לב אליי, עוד כשהיינו צעירים יותר, אם היא הייתה רואה בי יותר מהאדם הראשון לריב איתו, אם היא רק הייתה מורידה את העיניים שלה מהמנוול הזה. אם היא רק הייתה מבינה שהיא מושלמת כמו שהיא, הכול היה נראה אחרת.”

גדלנו באותה שכונה. היא ראתה בי החבר הטוב של אחיה. בשבילי היא תמיד הייתה, ועדיין, האישה שאני אוהב. ידעתי שאין לנו סיכוי להיות יחד כל עוד היא אוהבת אותו כמו עיוורת, אבל מעולם לא הפסקתי לקוות. כשסוף כל סוף ניתנה לי ההזדמנות, נלחמתי עליה ולא ויתרתי לרגע.

-- מהכריכה האחורית.